פסיכוסומטיקה – מבט כללי
המושג "פסיכוסומטיקה" מציין גישה החוקרת את הקשרים ההדדיים בין האספקטים הפסיכולוגיים והביולוגיים של מחלות. ההנחה בבסיס הגישה היא שקיים קשר דו כיווני בין הגוף והנפש. מצבים גופניים שונים (החל מתופעות פיזיולוגיות רגילות וכלה במצבים פתולוגיים של חולי) משפיעים ומוצאים את ביטויים במצבים נפשיים. במקביל, מצבים נפשיים שונים (החל מתופעות רגילות של חיי היום יום וכלה במצבים פתולוגיים של הפרעות נפשיות) מוצאים את ביטויים ומשפיעים על תופעות גופניות. חוקרים מדיסציפלינות שונות עוסקים בבדיקת ומדידת אותה השפעה דו כיוונית.
במסגרת הרפואה כיום, הגישה הפסיכוסומטית מאפשרת לרופא/מטפל מצד אחד, להעריך את ההשלכות של תהליכים נפשיים על האטיולוגיה וההתפתחות של מחלות גופניות; ומצד שני גם לטפל בסיבות הגופניות של סימפטומים או הפרעות פסיכיאטריות המתלוות למחלות גופניות שונות או נגרמות בגללן.
ההסתכלות הפסיכוסומטית על מצביו הנפשיים והגופניים של האדם היא אינטגרטיבית ושלמה. ישנה הסכמה שהאטיולוגיה של הפרעות גופניות ונפשיות היא מולטי-פקטוריאלית. ראייה רחבה זו התחזקה בעקבות הצגת מודל רפואי מהפכני לזמנו, (ג'ורג' אנגל, 1977) הדוגל באחדות הנפש והגוף. אנגל טען שיש לשנות את המודל הביו-רפואי שרווח עד אז, והציע גישה ביו-פסיכו-חברתית. הגישה הרפואית נגדה יצא אנגל תוארה כגישה רדוקציוניסטית שרואה את הגוף כמכונה ומדגישה את הצד הביולוגי/פיזי של המחלה; את הסימפטומים ולא את האדם. לעומת זאת הגישה הביו-פסיכו-חברתית רואה את החולה כאדם שלם ומבינה את מצבו כתוצאה של פעילות גומלין (אינטראקציה) בין גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים וחברתיים.
המושג פסיכוסומטיקה עבר גלגולים שונים ורבים מאז הופיע בתחילת המאה ה-20 ואומץ בהדרגה על ידי הרפואה ומקצועות הבריאות השונים כגישה תיאורטית להבנה וטיפול בחולים במחלות שונות. "פסיכוסומטיקה" היא עדיין מושג בהתהוות.
העמותה לפסיכוסומטיקה במיילדות וגינקולוגיה עוסקת במאפיינים פסיכוסומטיים כפי שבאים לידי ביטויי בתחום של גניקולוגיה ובריאות האישה בטווח החיים ובהשפעתה על מעגלים חברתיים רחבים יותר. העמותה עוסקת בעידוד המחקר, החינוך והטיפול בבעיות פסיכו-ביולוגיות ופסיכו-חברתיות בתחומי הגניקולוגיה והמיילדות.
תחומי העניין והמחקר של חברי העמותה קשורים באופן בו הקשר הדו כיווני של גופני נפשי בא לידי ביטוי בבריאות ואירועי חיים סדירים כמו גם במצבים פתולוגיים.
נושאי המחקר הם מגוונים ורבים ועוסקים בנושאים כגון:
א. מעגל החיים- מגיל ההתבגרות ועד הזקנה - תכנון ילודה, פריון, מהלך היריון ועד הלידה והקשר עם התינוק. גיל המעבר והאשה המבוגרת.
ב. מצבים של חולי גופני ונפשי והאופן בו הם באים לידי ביטוי במהלך החיים.
ג. הקשר בין מטפל מטופל והשלכותיו על טיב הטיפול.
ד. הרופא/ה והדילמות המתעוררות לאור ההתפתחויות הטכנולוגיות המתקדמות. | 
